Vayedaber

Simple Havroutah

Zva'him

Daf 96a

אֶלָּא קְדֵירוֹת שֶׁל מִקְדָּשׁ אַמַּאי אָמַר רַחֲמָנָא יִשָּׁבְרוּ נַהְדְּרִינְהוּ לְכִבְשׁוֹנוֹת אָמַר רַבִּי זֵירָא לְפִי שֶׁאֵין עוֹשִׂין כִּבְשׁוֹנוֹת בִּירוּשָׁלַיִם

Traduction

The Gemara challenges: But according to the opinion that earthenware vessels can be cleansed of their absorbed substances by the process of kindling, with regard to pots used in the Temple, why does the Merciful One state in the Torah that they should be broken? Let us simply return them to the kilns in which pots are made to be sure that the pots will be cleansed by the extreme heat of the kilns. Rabbi Zeira said: The pots cannot be returned to kilns because, as taught in a baraita (see Bava Kamma 82b), kilns are not built in Jerusalem because of the great quantity of smoke they produce.

Rachi non traduit

אלא קדירות של מקדש אמאי ישברו. הואיל ואית להו תקנתא בליבון הא אוקימנא דטעמא משום בלוע היא ולא אבישול קפיד קרא דנימא גזירת הכתוב היא ונהי דבמשכן כתיב ישבר לפי שלא היו (לו) קבועין להיות להם כבשונות לצרף כלי חרס אבל במקדש נהדרינהו לכבשונות שהיוצר צורפן בהם ויתלבנו:

אין עושים כבשונות בירושלים. משום קוטרא כדאמרינן בבבא קמא (דף פב:):

Tossefoth non traduit

אלא קדירות של מקדש אמאי ישברו. תימה מאי קשיא ליה הא טעמא דשבירה לאו משום בליעה הויא אלא גזירת הכתוב אי סבירא ליה דתלאו באויר תנור טעון שבירה אע''ג דליכא אלא בישול בלא בלוע ור''ת היה אומר דכשהוסקו נעשו ככלים חדשים תדע דאמרינן בכולה הש''ס (פסחים ל:
ע''ז לג:) התורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם ואמאי הרי יוצא מידי דופיו ע''י החזרת כבשן אלא ודאי כשהוסקו נעשו ככלים חדשים וחשיבי כלים אחרים דפנים חדשות באו לכאן ואע''ג [דלגבי] טומאה כלי חרס טעון שבירה ואמרינן (כלים פ''ה מ''ז) תנור חולקו לשלשה כדכתיב תנור וכירים יותץ ולא אמרינן אמאי יותץ והלא כשמסיקו לאפות בו זו היא טהרתו דחשיב ככלי אחר וכן תנור שהסיקו בקליפי ערלה דאמרינן (פסחים דף כו:) חדש יותץ אמאי לא דמי כלי חרס לתנור דכיון דתנור תשמישו ע''י היסק לא חשיב פנים חדשות ושמא אף בתנור אם היה מסיקו בפנים ובחוץ כעין תחילת עשייתו כשהיוצר עושהו נותנו בכבשן אפשר שזה היה מועיל מיהו קשה מהא דאמרי' בסוטה פרק היה מביא (סוטה דף טו:) גבי פיילי של חרס חדשה (וגבי כלי חרס של מצורע) אמר רבא לא שנו אלא שלא נתאכמו אבל נתאכמו פסולין מ''ט דומיא דמים מה מים שלא נשתנו אף כלי שלא נשתנה בעי רבא נתאכמו והחזירן לכבשן ונתלבנו מהו מי אמרינן כיון דאידחו אידחו או דלמא כיון דהדור הדור ולא פשיט מינה מידי ומאי תיבעי ליה הא אמרינן פנים חדשות באו לכאן וככלי חרס [חדש] דמי ושפיר הוי האי כלי דומיא דמים שלא נשתנו ועוד קשה הא אפי' בחולין קי''ל פסחים (דף ל:) התורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם מנא לן דמחטאת ליכא למילף דהתם גזירת הכתוב כדפירש אם תמצא לומר דבישול בלא בלוע טעון שבירה ונראה לפרש דמאחר שהתיר הכתוב כלי נחשת במריקה ושטיפה ובכלי חרס לא התיר ש''מ דטעם משום בליעה הוא דזה יוצא מידי דופיו וזה אינו יוצא מידי דופיו ובישול בלא בלוע טעון שבירה בזה סברא לומר לפי שהחמיר בו הכתוב לחושבו כבלוע ודוקא בהגעלה אינו יוצא מידי דופיו אבל בהחזרת כבשונות יוצא וא''ת למה הצריך הכתוב שבירה דלא שייך למימר על הכתוב דלמא חייס ולא שאין עושין כבשונות בירושלים ויש לומר חידוש הוא שהתירו הכתוב בשבירה דהוה אמינא דלא מהניא שבירה כיון דעדיין טעם חטאת בחרס דצריך שיהא הטעם בטל מן העולם כמו בכלי נחשת שעשו בו מריקה ושטיפה אבל הא פשיטא דכ''ש החזרת כבשונות דמהניא טפי ולא כספרים דגרסי הכא קדירות של מקדש אמאי אמר רחמנא ישברו ליהדרו לכבשונות דמשמע דפריך אקרא מדקאמר אמאי אמר רחמנא:

אָמַר אַבָּיֵי וְכִי עוֹשִׂין אַשְׁפַּתּוֹת בָּעֲזָרָה אִישְׁתְּמִיטְתֵּיהּ הָא דְּתָנֵי שְׁמַעְיָה בְּקַלְנְבוֹ שִׁבְרֵי כְּלֵי חֶרֶס נִבְלָעִין בִּמְקוֹמָן

Traduction

The Gemara presents an objection to Rabbi Zeira’s answer. Abaye said: But if, as the baraita teaches, there are no kilns in Jerusalem, are scrap heaps of earthenware assembled in the Temple courtyard? The same baraita also teaches that there are no scrap heaps in Jerusalem. What, then, is done with the shards of earthenware vessels that must be broken in the courtyard? The Gemara dismisses the question: Abaye raised that objection only because that which Shemaya taught in Kalnevo escaped him; Shemaya taught there: In the Temple, shards of earthenware vessels were miraculously absorbed in their place.

Rachi non traduit

אשפתות. משברי כלי חרס:

בקלנבו. שם מקום שנקרא על שם עבודת כוכבים כדכתיב (ישעיהו מו) קרס נבו:

אֶלָּא הָא דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ תַּנּוּר שֶׁל מִקְדָּשׁ שֶׁל מַתֶּכֶת הֲוָה נֶעְבֵּיד דְּחֶרֶס דְּהֶסֵּיקוֹ מִבְּפָנִים הוּא

Traduction

The Gemara returns to the topic of kindling earthenware vessels and asks: But if kindling from within cleanses everything absorbed in an earthenware oven, what is the reason for that which Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: The oven in the Temple was fashioned of metal? Let us fashion it of earthenware, as an oven’s kindling is from the inside, and, accordingly, it would be possible to cleanse it?

דְּכֵיוָן דְּאִיכָּא שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים דַּאֲפִיָּיתָן בְּתַנּוּר וּקְדוּשָּׁתָן בְּתַנּוּר הָוֵה לֵיהּ כְּלִי שָׁרֵת וּכְלִי שָׁרֵת דְּחֶרֶס לָא עָבְדִינַן

Traduction

The Gemara answers: The reason the oven must be fashioned of metal is because there are the two loaves, i.e., the public offering on Shavuot of two loaves from the new wheat, and the shewbread, i.e., the bread baked each week in a special form and displayed for the duration of one whole week on the table in the Sanctuary, whose baking is done in the oven, and also whose sanctification occurs in the oven. Because these offerings are not kneaded in a service vessel, they are sanctified only by being placed in the oven, and therefore the oven is a service vessel; and we do not make a service vessel of earthenware.

Rachi non traduit

וקדושתן בתנור. שאין נעשין בכלי שרת לפי שאין טעונין שמן כדאמרינן בפרק שתי הלחם (מנחות צה:) לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים דתנור מקדש להו:

Tossefoth non traduit

הכי גרסינן כיון דאיכא שתי הלחם ולחם הפנים דאפייתן בתנור וקדושתן בתנור. תימה דשבק מנחת מאפה דכתיב בה תנור בהדיא (ויקרא ב) וכי תימא משום דר''ש לא בעי הקדש בתנור כדדריש בסוף כל המנחות באות מצה (מנחות סג.) מדכתיב תנור תנור ב' פעמים אלא שיהא הקדישן לשם תנור א''כ שתי הלחם ולחם הפנים נמי ר''ש לא מפליג כדמוכח התם ודייק לה מדתנן בפרק שתי הלחם (מנחות צה:) ר''ש אומר לעולם הוי רגיל לומר שתי הלחם ולחם הפנים כשרות בעזרה וכשרות אבי פאגי ויש לומר דלא נקט מנחת מאפה משום דהיא גופה לא ידעינן לרבנן דר''ש אלא משתי הלחם ולחם הפנימית שהן גמרא כדאמר בריש שתי הלחם (מנחות צו.) דרבי יהודה ור''ש בגמרא פליגי:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source